ידיעה

ידיעה היא ההכרה הוודאית של אדם בכך שטענה מסוימת היא אמיתית. זאת להבדיל מסברה, שהיא האמונה שעובדה מסוימת היא אמיתית אך ללא ודאות.

ראשון הפילוסופים שהגדיר ידיעה היה אפלטון. הגדרתו מקובלת, במידה רבה, עד ימינו וכוללת שלושה תנאים הנדרשים על מנת שניתן יהיה לומר שאדם s יודע עובדה מסוימת p:

1.s משוכנע שp אמיתית - לאדם אין ספק בנכונותה של הטענה.
2.p אמיתית - לטענה יש ערך אמת חיובי.
3.ל־s יש צידוק באמונתו ש־p - לא די ש־s יסבור שעובדה מסוימת היא אמיתית ובדרך מקרה זה אכן יהיה המצב - על התהליך שהביא את s להאמין בנכונותה של p להיות מקובל, לפי סטנדרטים מסוימים.

אדם משקיף ממרחק על הר, שעל ראשו פסל של סוס. למרגלות הפסל מתגורר עכבר. כאשר נשאל האדם האם יש בעל חי על ההר, טועה האדם בפסל הסוס וסבור שהוא סוס - ועונה כי אכן יש סוס.
בדוגמה זו, מתקיימים שלושת התנאים שלעיל - האדם סבור שיש בעל חי על ההר (הסוס). הטענה 'יש בעל חי על ההר' היא אמיתית (העכבר). ולאדם יש צידוק בהאמינו שהטענה אמיתית (הוא הסתמך על חוש ראייתו). עם זאת, לכל בר דעת ברור כי לא ניתן לומר בתנאים אלו שהאדם ידע שיש בעל חי על ההר.
לאור דוגמה זו ודוגמאות דומות לה, טען גטייה כי שלושת התנאים שלעיל הם תנאים הכרחיים לידיעה, אך כנראה שאינם תנאים מספיקים. לאור פרסומיו, החל חיפוש מחודש אחר התנאים המספיקים לידיעה.